לאס פאייס – פסטיבל האש בולנסיה, ספרד

כתב וצילם: חנוך (נוקי) שגב

ענן של אבק שריפה לבן, אשר לווה ברעם אדיר בעוצמתו, סימל את תחילתן של עשר הדקות הרועשות ביותר בחיי. כיכר העיר ולנסיה רעדה, ואיתה נחרדו עשרות אלפי האנשים שנדחסו בצפיפות, בהמתנה, למופע האורקולי הפרוע ומחריש האוזניים: כמות אדירה של חומרי נפץ וחזיזים נורתה לעבר השמים ברעש נורא; עשרות אלפי חזיזים הוטחו לרצפה במרווחי זמן משתנים והשמיעו קולות נפץ; שרשראות של אלפי זיקוקים, הקשורים זה לזה בחבל, הופעלו בזו אחר זו, יצרו רצף קולני של פיצוצים וצבעו את השמים בלבן. המסקלטה (MASCLETA), (תמונות 1 2 3 4)תצוגת הזיקוקים היומית, היא חוויה טוטאלית, שמשתלטת על כל החושים וחודרת לכל הגוף, והיא רק אחד מעשרות האירועים בשבוע "לאס פאייס" (LAS FALLAS) – פסטיבל האש של ולנסיה, שמסמל את בוא האביב ומסתיים ביום חגו של יוסף הקדוש SANT JOSEP), סן חוזה, בקָטָלָנית),

אחת לשנה, בשבוע שבין ה־12 ל־19 בחודש מארס, משתנים סדרי עולם בעיר השלישית בגודלה בספרד, הלילות הופכים לימים בפסטיבל קומי, חושני, צבעוני ופרוע של מוסיקה, אלכוהול, ריקודים, פרחים, תהלוכות צבעוניות, תלבושות ססגוניות, מדורות ענק, זיקוקים; ובעיקר – אש ורעש. הרבה אש והרבה רעש.

הפָאייס. (תמונות 76 77 78)  אלו הן יצירות אמנות מדהימות – בובות ענקיות וצבעוניות, העשויות עיסת נייר, שמתוכננות ונבנות בקפידה במשך שנה שלמה על ידי מיטב הקריקטוריסטים והאמנים הפלסטיים בוולנסיה. הפאייס מבטאות – בדרך כלל בצורה קומית, גרוטסקית ובעלת מאפיינים סאטיריים – אירועים פוליטיים, חברתיים וכלכליים שהעסיקו את התושבים בשנה שחלפה. וביומו האחרון של הפסטיבל הן נשרפות אחר כבוד, בזו אחר זו, בחגיגת מדורות סוערת בכל רחבי העיר.  (תמונות 81 82 83 84)

לפסטיבל האש מסורת ארוכת ימים בולנסיה. מביקור במוזיאון הפאייס בעיר עולה הרושם כי מאז ימי הביניים לא ויתרו הקטלנים על שום הזדמנות להבעיר מדורות ולשחק באש. במאה ה־15 כבר היה נפוץ בוולנסיה השימוש במלה "פאיה" לתיאור לפידי אש גדולים, שהובערו בראש מגדל הפעמון המרכזי בעיר (MIGUELETE TOWER) לקראת כל ביקור מלכותי. כך, למשל, קיבלו תושבי העיר את פניהם של פליפה השני ושל פליפה השלישי ואחותו, הנסיכה איסבל. לפידי אש הודלקו בראש המגדל גם כדי להתריע על התקרבותן של אוניות פיראטים לחוף, וכך ציינו בולנסיה גם חגים ואת יומם של הקדושים המקומיים השונים.
לפי ההיסטוריה המקומית, מקורו של פסטיבל האש בבתי מלאכה קטנים בעיר לפני כמה מאות שנים. בימי החורף החשוכים נהגו הצורפים, מנפחי הזכוכית, החייטים והנגרים לעבוד בסדנאותיהם לאור נרות או מנורות שמן, שנתלו על חצובת עץ מרובת זרועות. עם סיום החורף, הוצאו חצובות העץ לחצרות ונשרפו באקט שסימל את בואם של האביב ושל ימי השמש הארוכים, שבהם אפשר לעבוד ללא צורך בתאורה מלאכותית.

 

מידי יום מתקיימות בעיר תהלוכות, רובן נושאות גוון דתי – תודה למדונה, של מאות קבוצות שכונתיות (תמונות 110, 111, 22, 112, 113, 114) של גברים, נשים ןטף. כולם לבושים במיטב מחלצותיהם ברוח המסורת המקומית. 3 דורות צועדים בגאווה לאורך רחובות העיר כשאלפי מקומיים ותיירים ספרדים (מעט מאד תיירים מבחוץ!) מלווים את מצעדם בתשואות. מאות תזמורות מקומיות מלוות את התהלוכות.

המצעד המרכזי הוא  האופרנדה (OFFERENDA)- (תמונות 24 30) העלאת מנחות פרחים למדונה המגינה על הנזקקים, אשר מעוצבות ע"י צוות שוזרים מיומן לדמות המדונה המתנשאת לגובה כעשרה מטרים בככר של הקתדרלה. המצעד נמשך משעות הליה של יום אחד עד למחרת עת נשלמת מלאכת השזירה.

אגב, יום לאחר הפסטיבל, בתום שריפת הפאייס והצגת סדורי הפרחים – העיר נקיה כאילו לא התקיים בה שום ארוע!

הדפס
פורסם בקטגוריית בלוג צילום עם התגים , , , , , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

צור קשר

שמך:

דוא"ל: