קרנבל השטן באורורו – בוליביה

כתב וצילם: חנוך (נוקי) שגב

 

קרנבל השטן של אורורו הוא שילוב ייחודי של חג אירופי, עם מסורת מקומית ושרידים כשילוב של פולחנים אינדיאניים עתיקים עם מחאה כלפי הכובשים הספרדים.

 

הקרנבל מתקיים במהלך צום 40 הימים שלפני הפסחא, בעיירה אורורו – עיירת כורים השוכנת בסמוך לימת המלח המופרסמת של בוליביה. בדרך כלל זוהי עיירה מאובקת ופשוטה, אך בימי הקרנבל – שלושה במספר, היא לובשת חג ועשרות אלפי חוגגים מגיעים אליה.

 

יצאנו מלה פאז, בירת בוליביה בשעת לילה מאוחרת לדרך בת 5 שעות לאורורו. כבר בכניסה לעיירה ניתן היה להבחין בעשרות אוטובוסים, מיניבוסים ומכוניות הצופרים בעליזות זה לזה בכניסתם למגרשי החנייה שהוכשרו לארוע.

 

הקרנבל – "דיאבלדה" (Diablada) , הוא מסורת עתיקת יומין, שנולדה בעקבות המפגש הטעון בין האינדיאנים, תושבי המקום, לספרדים הכובשים.  הספרדים הגיעו לאלטיפלאנו – שכונה אז "פרו העליונה", לימים בוליביה – במאה ה- 16, ולאחר שהתגלו עפרות הכסף, עלתה חשיבותו. האדונים הספרדים ניצלו את הזכות להעסקת ילידים ושלחו רבים מהם, ביניהם ילדים לא מעטים, לעבודה המתישה בזחילה במכרות.  רבים מתו ברעב, במחלות או בהתמוטטויות של המחילות.

 

מהחיים הקשים הללו צמח פולחן השטן – לוציפר.  השטן, ולא האדונים הספרדים, נתפס על ידי הפועלים כאדון המכרות, כמשעבד והמדכא האמיתי.  עבודת השטן נעשתה בדרך כלל בלילה, במקדשים נסתרים שנבנו במחילות של המכרות. במשך השנים, השתלב פולחן זה עם הפולחן האינדיאני של עבודה לאלת האדמה האינדיאנית, "פאצ'א מאמא".  עם הזמן, "יצא" פולחן השטן מן המנהרות אל הרחובות והתמזג עם הקרנבל, החגיגה הנוצרית, הנחגגת במקומות שונים בעולם.

 

בעוד התיירים הרבים אשר רכשו במיטב כספם כרטיסים לקרנבל המקנים להם מושב באחת מהטריבונות שנבנו במיוחד עבורם, אלפי חוגגים מקומיים מנסים מזלם ב"התפלחות" מאחורי הטריבונות או בהצטופפות באחד מפתחי הרחובות. המנהג הרווח בין החוגגים הוא השימוש באקדחי ורובי מיים והשלכת שקיות ניילון מלאות במיים איש על רעהו. מנהג שדרש ממני הגנה בלתי פוסקת על המצלמות…..

 

במרכז הקרנבל תהלוכה בלתי פוסקת של עשרות להקות ריקוד המתחרות זו בזו והמלוות בתזמורות כלי נשיפה ותופים. הקבוצות מייצגות עיירות וכפרים ברחבי בוליביה ומתאפיינות בתלבושות אחידות על אחד מנושאי הקרנבל. בדרך כלל הגברים בקבוצה מתחפשים ללוציפר או לכובש הספרדי והנשים בתלבושות לאומיות ססגוניות. אך נראו רקדניות רבות החובשות מסיכות של לוזבל  (Luzbel), שמו המקומי של השטן, או של אשת השטן, צ'ינה סופאי China Supay). )  רוקדים אחרים התחפשו למוסלמים, לשחורים, לאינדיאנים ולכורים בתלבושות היסטוריות, וביניהם קבוצות של ילדים מחופשים לליצנים. בראש כל קבוצה מכונית המקושטת בפסל הבתולה מסוקבון ובצלחות כסף המעידות על עושרו של הכפר.

 

קרנבל השטן הוא חגיגה של צבע, ריקודים ומוסיקה. לא נפקד גם מיקומם של דוכני האוכל וביחוד השתייה שמהווה מרכיב חשוב בשילהוב החוגגים. ייחודו של הקרנבל בהיותו חגיגה עממית המציגה פולקלור מקומי, אמונות דתיות וחגיגה ספונטנית. קרנבל שעדיין לא מוסחר עד תום כמו אחיו הבוגרים בברזיל.

הדפס
פורסם בקטגוריית בלוג צילום עם התגים , , , , . קישור קבוע.

3 תגובות על קרנבל השטן באורורו – בוליביה

  1. מאת אלעד‏:

    כתבה מרתקת

  2. מאת אגוז‏:

    צילומים יפים

  3. מאת Camera Club‏:

    בדיקת ביצוע קמרה קלאב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

צור קשר

שמך:

דוא"ל: